יעמידה בצפירה, יום הזכרון תשעד 

יום הזכרון לחללי צבא הגנה לישראל ולנפגעי הטרור, תשע"ד

יום הזכרון הממלכתי, הכללי לזכרון נשמות הקדושים אשר מסרו נפשם על קדושת המולדת.

הן שמסרו נפשם בלחימה ובהגנה, הן שמסרו נפשם בחיים במדינת ישראל, חיים אשר מבקשים אויבינו לגדוע.

אחד המאפיינים, אולי הבולט שבהם, מאפיין אשר כונס תחת כנפיו את הציבור כולו, הינו הצפירה, העמידה והשביתה ממלאכה ומכל עיסוק אחר.עמידה בדומיה, עמידה אשר ענינה זכירה והכרת הטוב אשר גמלו עמנו אלה אשר מסרו נפשם עבור חיינו.

יש האומרים שעמידת דומיה זו איננה מנהג ישראל, ממהג זה הינו חוקות הגויים אשר כנאמר בתורה ובחקתיהם, לא תלכו. מביא הרב צבי יהודה את דברי התוספות במסכת עבודה זרה.בדבריהם מחלקים ואומרים, לא כל מה שנעשה אצל הגויים בחינתו ובחקתיהם, לא תלכו.

דין של ובחקתיהם, לא תלכו, קיים רק כאשר המעשים יש בהם משום הבלי עבודה זרה של העכו"ם.בעיקר כאשר הפרישה ואי העשייה ניכרת בה הפרישה מעבודה זרה.במקרים שכאלו מתקיים האיסור ובחקתיהם, לא תלכו.

אומר הרב צבי יהודה " העמידה בזמן הצפירה לחללי צה"ל יש בה מצוה קדושה של זיכרון כבוד הקדושים".

בפרשת אמר, אומרת התורה ובארצכם, לא תעשו.מצווה התורה, יש דברים אשר אין לעשותם בארץ ישראל.

אומר הרב קוק, הדברים שאין לעשותם, הם דברים אשר תכונת הרשעה בהם.תכונת הרשעה עניינה לאבד את ההויה, לאבד את החיים.מהותה של הרשעה - שנאת החיים.רשעה זו, שנאה זו -  בארצכם, לא תעשו.

עבודה זרה, ענינה רשעה, ענינה שנאת חיים.מהות קיומה של הרשעה הינה החיים.ללא מטרת שנאה אין קיום לרשעה.

תפקידו של אדם ישראלי, הרבות הקדושה, העלאת החול ולקדשו.

כל עשייה שני פנים לה.הפן הקיומי החיותי הפן השני, שנאה וביטול החיים.

אומר הרב קוק, נטיות הטבעיות של האדם, יש מהן משני הפנים, פן החיים ופן הרשעה.בכוחו של איש ישראלי לבחור עשייתו בפן החיים, ובחרת, בחיים--למען תחיה, אתה וזרעך. 

בכוחו ומחובתו של איש ישראל הרבות קדושה.כל מעשיו צריך שיהיה בהם יתר קדושה.

העמידה בצפירה לזכר הנופלים למען ארץ ישראל, מולדתנו וערש חיינו, עמידה זו קדושה היא בעצם היותה בעבור קדושי עליון,  בקרבי אקדש.בהיות האדם הישראלי מחוייב להרבות בקדושה, צריך הוא למצוא כיצד יוסיף קדושה לעמידה זו, קדושה אשר לא יהיה בה ח"ו בבחינת "כל המוסיף גורע".הוספה זו צריכה שתהיה בבחינת מוסיף ולא בבחינת גורע.

נוהג ראוי ונכון, לומר פרקי תהילים בעת העמידה בצפירה.אמירה זו צריך שתהא בלב האדם פנימה, לא מתוך ספר וכדו', אמירה אשר לא תפגע אפילו כחוט השערה בקדושת העמידה בדומייה.

מי אשר יש עימו קרוב אשר מבקש לנצור זכרונו בתוך שאר הקדושים, יאמר את שמו בתוך שאר הקדושים יזכרהו בליבו ויאמר פרקי התהילים.

בלע המות לנצח, ומחה אדני יהוה דמעה מעל כל-פנים; וחרפת עמו, יסיר מעל כל-הארץ--כי יהוה, דבר.